דיוס העוגן ממלא אחד או יותר מהתפקידים האלה:
א. יצירת קטע מעוגן כדי שהכוח המופעל יועבר מהמיתרים אל הדַיִס העוטף.
ב. הגנה על העוגן מפני שיתוך.
ג. חיזוק הקרקע העוטפת את הקטע המעוגן במטרה להגדיל את תסבולת העיגון.
ד. איטום הקרקע העוטפת את הקטע המעוגן כדי למנוע או להגביל את איבוד הדַיס.
בכל מקרה בו מנהל הפרויקט יקבע כי יש חשש של איבוד דַיִס בלתי מבוקר לאורך העוגן, הקבלן יבצע בדיקת אטימות הקדח או/וגם דיוס מוקדם לפי החלטת מנהל הפרויקט, ניתן גם לבחון אפשרות של דיוס חוזר לעוגני קרקע על פי הצורך.
מה זה דיוס עוגן קרקע
עוגן קרקע הוא סוג של דיוס. הוא עשוי מלט או בטון והוא משמש לתיקון הבסיס של הבניין. לעוגן הקרקע יש היסטוריה ארוכה בהנדסה אזרחית, אך רק בעשורים האחרונים הוא הפך פופולרי בבנייה. על מנת לתקן תשתית יש ליצור עוגן שיחזיק את המבנה במקומו. זה יכול להיעשות עם בטון או עם דיס.
הרעיון מאחורי השימוש בעוגני קרקע לקיבוע יסודות הוצג לראשונה על ידי המהנדס האזרחי המפורסם רוברט סטפנסון בשנת 1839. הוא תכנן מערכת דיוס לבניין שלו באולד קינגס קולג' והוא קרא לזה "עוגן קרקע". מערכת זו מורכבת משני מרכיבים עיקריים: צינור דיוס ומשקולת המובאת לבסיס עמוד קיים.
המשקל מוצמד באותה שיטה כמו בהתקנת בסיס מוצק. שני עוגני הקרקע משולבים עם מערכת חבלים ליצירת מסגרת אחת, אשר שימשה בדרכים שונות: או על ידי משיכתה או על ידי תליזה למקומה.
המסגרת יכולה לשמש למשקולות, בהתאם למשקל שני העוגנים. המסגרת ניתנת להחלפה עם בסיס מוצק באמצעות פלטת מתאם, כך שהמסגרת יכולה לשמש כבסיס מסתובב למשל, לתלייה מתקרות וקירות. זה מאפשר להשתמש במערכות שונות של עוגנים במצבים שונים.