אחד מהפרויקטים המשמעותיים ביותר בתחום הבנייה שנערך בישראל בשנים האחרונות, הוא פרויקט פינוי בינוי. אנחנו יכולים למצוא פרויקטים כאלה במגוון מקומות ברחבי הארץ, בערים רבות.
מדובר על פרויקט במסגרתו לוקחים מבנה בשכונות ישנות, הורסים אותו ובמגרש הריק מקימים מבנה חדש, חלופי. כאשר הדיירים של המבנה הישן, מקבלים דירות במבנה החדש. הרעיון הוא לחדש כך את פני השכונה במבנים חדשים על חשבון מבנים ישנים.
בדרך כלל פרויקטים של פינוי בינוי נערכים בשכונות אשר כוללות מבנים שנבנו לפני עשרות שנים ואינם מתאימים עוד למציאות של ישראל במאה ה-21. זה נכון במקרים בהם מדובר על מבני רכבת ישנים ועמוסים בדיירים, מבנים שמכילים 3 קומות בלבד, ואין אפשרות אטרקטיבית ופרקטית לבנות מעליהן עוד קומות, על מנת להגדיל את היצע הדירות במבנה.
כאשר אנחנו פוגשים בפרויקטים של פינוי בינוי בירושלים או במקומות אחרים, אנחנו יכולים להניח כמה דברים. ראשית, החברה הקבלנית שלקחה על עצמה את הפרויקט, החליטה לעשות זאת מתוך נקודת הנחה שהיא תוכל להקים מבנה חלופי ולמכור בו דירות לדיירים נוספים. כך במקום מבנה של 10 או 12 דירות, היא יכולה להקים מבנה שבכל קומה יש 4 דירות והוא יכול להגיע ל-10 קומות פלוס. כפי שנהוג לבנות היום.
שנית, אנחנו יכולים להניח שלא מדובר על אזור שהמבנים בו הם בעלי ערך גבוה במשק. הסיבה היא, שבשכונות כאלה בדרך כלל יהיה פחות ביקוש לפינוי בינוי. בדרך כלל מדובר על מקומות אטרקטיביים לבנייה, כלומר השטח הוא יקר אך הדירות הן זולות באופן יחסי.
נקודה אחרת שאנחנו צריכים להתייחס היא, פינוי בינוי בירושלים או בכל עיר אחרת, זה תהליך שלוקח זמן. לא מדובר על תהליך שמתחיל ונגמר מהר. לוקח זמן עד שהדיירים במקום מסכימים לכך, עד שהקבלן מקבל את האישורים הנדרשים, וכן עד שהוא מתחיל בעבודה. עליו לדאוג לכל הדיירים למקום מגורים חלופי, על מנת שהוא יוכל לפרק את המבנה הקיים ולבנות על השטח מבנה חדש חלופי, אותו הוא יוכל לשווק בחלקו לדיירים חדשים.